<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תל"ה</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ולענין מי רגלים. נראה לי שדינן כדין מי הפה ולא כמי הזיעה, שהרי זיעת אדם אינה מכשרת כדאיתא התם במסכת מכשירין, ובענין מי רגלים שנינו שם בפרק [ו' מ"ו] אלו מטמאין ומכשירין רוקו ומימי רגלים, א"כ דין הרוק ומימי רגלים שוה מה שאין כן בזיעה. ומי הפה מחמיצין כדאיתא בפסחים [ל"ט ע"ב] לא ילעוס אדם חטים ויתנם ע"ג מכתו בפסח מפני שהן מחמיצין. ובמסכת בכורות [ז' ע"א] אמרינן דמימי רגלים של חמור מותרין דמייא עייל מייא נפיק, והכח המשנה שבחמור אינו משנה אותם לגמרי כמו שמשנה מותר אדם לזיעה, וגם זה ברור מדברי הרופאים.
